שירים, בכי וחיוך ראשון (שיר א' מתוך התלת- שיר "שירים ובכי")

בילדותי, בשעות ערב עטופות צללים,

חשתי כתועה, יחפה, בין נציבי מלח,

שהתלכדו למחיצות במבוך ארוך. 

כל חיץ וחיץ הוכפל בתוכי, 

כמו בראי,והפך למחסום פנימי.

הייתי ילדה משוררת 

ועם הזמן שירי המסו 

מחיצות גבוהות וכבדות

ושפע השתקפויות קלילות,

עד שנותרו בתוכי רק מחסומים מעטים ומנוקבים.

מבעד לחורים צפיתי בשירים,

שטפטפו וירדו אל קרקעית המבוך,

עמוסי מלח מומס,

והפכו לנחל.

דילגתי הלוך ושוב מעל נחל השירים הצר

ופתאום התחלתי לבכות.

הנחל היטשטש מבעד לדמעות

וקלט אותי ברוך כאשר מעדתי ונפלתי לתוכו.

נאחזתי בשירים הארוכים שצפו בקרבתי

וחדלתי לבכות,

בעוד רגלי היחפות גיששו למטה

וגילו חור בקרקעית.

אז הייתי כשיר משירי הנחל.

יחד עמם ניגרתי מבעד לפתח בתחתית

ועזבתי את המבוך.

יחד אתם חלחלתי באדמה,

זרמתי בין שכבות סלעים 

והגחתי אל אוויר העולם.

באותו רגע הייתי קרובה לבכי,

אך בהבזק אור אדיר

הופיע במקומו חיוכי הראשון,

שאצר בתוכו את תמצית חיוכי הבאים.