האומנות ואני - מתוך דברים שכתבתי לקראת תערוכתי משנת 2010:

​

"פיסות חלום", מתייחס גם לשימוש בדמיון בתהליך היצירה של העבודות וגם להגשמת חלום הילדות שלי להיות אמנית, לאחר שנים של מאבק."

​

​

 (...) הורי החשיבו מאוד טיפוח מצוינות בלימודים ושלחו אותי לבתי הספר הטובים ביותר בעיר. בבית הספר הייתי תלמידה טובה מאוד, וכשעברתי בגיל שתיים עשרה לתיכון שליד האוניברסיטה הפסקתי ליצור כמעט לגמרי, כדי להקדיש את זמני ללימודים. מצב זה נמשך גם בלימודי באוניברסיטה העברית, עד שסיימתי אותם עם תואר ב.א. בהצטיינות בסוציולוגיה עם חטיבות משלימות בתולדות האמנות ובלימודי סין. דווקא בתולדות האמנות הצלחתי פחות מאשר בשאר התחומים. ראיתי את יצירות האמנות בדרכי האישית, שלא תאמה את אמות המידה שהיו מקובלות על רוב המורים.

​

לאחר קבלת תואר הב.א. הרגשתי שאינני מעוניינת להמשיך בלימודים באוניברסיטה ושאני מעדיפה ללמוד ליצור בתחום האמנות, כשהמטרה הסופית שלי הייתה להיות אמנית. כשלב ראשון למדתי רישום בחוגים אך סבלתי מאוד מתהליך הלימוד. מצד אחד הייתי משוכנעת שהתבוננות מדוקדקת במציאות היא המפתח לרישום שיש בו אמת, ומצד שני הרגשתי שעבורי רישום מדויק הוא כפייה, ושהאקספרסיביות שהייתה בעבודותיי לפני שהתחלתי ללמוד רישום הולכת ונעלמת. לאחר שנה של הכנה התקבלתי למחלקה לאמנות בבצלאל, ושם סבלתי מאותן סיבות כמו בשנה הקודמת. במשך הזמן הבנתי שלא אוכל להמשיך בלימודים אלה ועזבתי את האקדמיה.

​

כעת עמדתי על פרשת דרכים. לימודים באוניברסיטה לא משכו אותי, כי רציתי להיות אמנית, אבל חשבתי שלא אוכל להיות אמנית כי אינני מסוגלת לעבור את שלב הלימודים הנדרש לכך. בתור פשרה גרועה עסקתי במשך עשרים וארבע שנים בתפקידים מנהליים שלא עניינו אותי ביותר.

 

לימוד עצמי ויצירה- בהגיעי לגיל ארבעים ותשע הרגשתי שהשנים עוברות מבלי שאעסוק בדבר החשוב לי באמת, ולאחר התלבטות עזבתי את משרתי כדי להקדיש את מירב זמני ליצירה אמנותית. בשלב זה כבר ידעתי שלא אוכל ללמוד אמנות ממורים. לעומת זאת, לימוד עצמי נראה לי כבסיס טוב לפיתוח דרכי חשיבה וכלים שיתאימו לי כאמנית. קראתי על תולדות האמנות, למדתי על קומפוזיציה ותרגלתי רישום וציור מספרי הדרכה. מדי פעם הפסקתי את הלימוד העצמי ויצרתי קולאז'ים מפיסות מודבקות, עיסוק שהיווה מנוחה עבורי. במשך הזמן הבנתי שהקולאז'ים עשויים להיות יותר מהפוגה מעבודה בטכניקות אחרות, ויכולים להפוך לעיקר. דווקא משום שלא למדתי לעבוד בטכניקת הקולאז' הרגשתי חופשייה יותר ומאושרת בשימוש בה.

 

בתהליך היצירה של הקולאז'ים אני מנסה לחקות את הדרך בה ילדים קטנים יוצרים, ולפיכך אני מונחית בעבודתי על ידי הזיכרון והדמיון, ללא התבוננות במציאות. בתחילת התהליך אני מדביקה באופן מקרי פיסות נייר צבעוניות על משטח נייר. הסדר המקרי של הפיסות מעורר בי אסוציאציות שקובעות את נושאי היצירות. בעוד שבחירת הנושאים היא אסוציאטיבית ורגשית, תכנון הקומפוזיציה מבוסס על שילוב בין אינטואיציה לבין בחירה מודעת. אני רואה את התערוכה, שהיא תערוכתי הראשונה, כשיאו של התהליך שעברתי בשמונה השנים האחרונות, מאז שעזבתי את מקום עבודתי. שם התערוכה, "פיסות חלום", מתייחס גם לשימוש בדמיון בתהליך היצירה של העבודות וגם להגשמת חלום הילדות שלי להיות אמנית, לאחר שנים של מאבק.