יודעים הַכֹּל על הלנה

חבורת הרכלניות הקשישות נראתה לרבים כמוסד העיקרי של שכונתנו. החבורה נהגה להיפגש על ספסל צבוע ירוק, שעמד בנקודת תצפית מצוינת ברחוב הנביאים. נשים אלה נהגו לשבת על הספסל לעת ערב, כאשר רוח קרירה מבדרת את שערן. רק בתקופת הגשמים יצא המועדון לפגרה, כמו המלחמות בתקופת התנ"ך.

כשהייתי ילדה נהגתי לעתים תכופות לעבור ליד נשות הספסל. תמיד הן קראו לי לעצור, צבטו את לְחַיַּי וסיפרו לי מי בשכונה התחתן, למי נולד נכד ומדוע אחת השכנות התגרשה. אין ספק שכל מילה של נשות הספסל ניתנה להוכחה על ידי מסמכים וצילומים. לאחר שמיעת המידע הטרי הייתי רָצָה להפיץ אותו הלאה לכל מי שמוכן להקשיב.

בשכונתנו התגוררה משפחה יוונית נוצרית אחת, אי בודד בתוך ים של יהודים. בני משפחה זו היו פרסאוס, גבר כבן חמישים, ושתי אחיותיו, המבוגרות ממנו. הם גרו יחד בבית בן קומה אחת בתוך חצר גדולה עם תרנגולות מקרקרות וחתולים שעקבו אחרי כל תנועה של עופות אלה.

יום אחד ראיתי בחצר המשפחה היוונית אישה שלא ראיתי מעולם לפני כן. היא נראתה כבת שלושים. עיניה היו ירוקות ושערה החום היה אסוף ומגולגל מעל ראשה. היא דיברה בקול קטיפתי עם פרסאוס, ביוונית. כאשר קולה נאלם, מילא קולו החורק של פרסאוס את החצר ואת קטע הרחוב הסמוך לה. מדי פעם נדם קולו והוא השתעל. נראה היה לי שהשיעול מכוון להדגיש נקודות חשובות בדבריו.

באותו ערב שמעתי ממספר תושבים בשכונה אותו סיפור עצמו, שהוסיף לעיניהם ברק. הסיפור היה, כמובן, אמת ולא היה לו כל קשר למועדון הספסל הירוק: "האישה הצעירה, הלנה, היא איכרה ענייה מיוון. פרסאוס התכתב אתה, שלח לה תמונה שלו מלפני עשרים שנה וסיפר לה שהוא אמיד. לאחר שהסכימה להצעתו להתחתן אתה, שלח לה את דמי הנסיעה ארצה. עכשיו היא רואה שרומתה, אבל כבר אין לה ברירה. אין לה כסף לחזור ליוון."

החתונה נערכה בחצר המשפחה היוונית. הגיעו אליה מוזמנים רבים מאנשי השכונה ומשפחתי ואני בתוכם. הלנה הלבושה בשמלת כלה הזכירה לי את מלכת אסתר, אליה התחפשתי באותה שנה. עדיין בפי טעמן של הסוכריות שאכלתי לראשונה באותה חתונה. חלקן היו וורודות וחלקן - לבנות ובמרכז כל אחת מהן הסתתר שקד.

למחרת החתונה עברתי, כהרגלי, ליד מועדון הספסל הירוק. אחת הנשים סימנה לי להתקרב. "הלנה סובלת מבעלה המבוגר," היא סיפרה לי בקול נמוך מאוד, כמשתפת אותי בסוד. "כולנו צריכים להיות נחמדים איתה." אז הצביעה עליי והודיעה: "וזה כולל גם אותך!"

הייתי פוגשת את הלנה לעתים קרובות בדרך למכולת או ממנה. אחרי שהות קצרה בארץ התחילה לפטפט בעברית עם מבטא יווני. תמיד חייכה אליי ושאלה: "את מרגיש טוב? את אוהב בית ספר?"

"קלימרה (בוקר טוב)," הייתי עונה לה לאט בקולי הדק, מנסה לדייק בביטוי המילה. בראותי אותה עמוסה בקניות נהגתי לומר: "אפשר לסחוב לך את אחד הסלים?" אך רק לעיתים רחוקות אפשרה לי לעזור לה. רבים מאנשי השכונה ניסו אף הם לתמוך בהלנה והיו מסיעים אותה ברכבם לשוק, מסבירים לה את החדשות הכתובות בעברית בעיתון ומביאים לה זרעים עבור הגינה שהקימה בחצר ביתה.

אחרי ששהתה בישראל חודשיים, הלנה סיפרה לי: "התחלתי ללמוד לקרוא ולכתוב עברית בכיתת ערב." קולה התרכך: "אני אוהבת ילדים וכדי לתרגל, אני קוראת ספרי ילדים. השפה שלהם פשוטה. בהמשך אעבור לקריאת ספרים למבוגרים."

עם הזמן נולדו להלנה ופרסאוס שני בנים. לאחר שגדלו מעט, ראיתים מתרוצצים יחפים בין התרנגולות ושמעתי אותם שרים שירי ילדים ביוונית, בקולות גבוהים ומתנגנים. בערבים היה מתפשט ריח תבלינים ועוגה מבית המשפחה היוונית לחצר ומשם לרחוב. הלנה הייתה צועקת את שמות ילדיה מחלון המטבח: "אכילס! הרקולס!" והם היו רצים מהחצר אל תוך הבית, לאכול ארוחת ערב.

אחת הקשישות במועדון הספסל סיפרה לי בקול צרוד פרטים חדשים על המשפחה היוונית: "שתי אחיותיו של פרסאוס אינן מרשות להלנה לאכול פירות מכלי הקרמיקה המוצב בסלון המשפחתי. אלה פירות שלהן בלבד."

עם הזמן עברתי לגור בבית משלי, מחוץ לשכונה. מדי פעם הייתי באה לביקור וגיליתי שהנשים במועדון הספסל מתחלפות במשך השנים – הקשישות ביותר נמוגות ומופיעות חדשות – אך המוסד עצמו הוא נצחי.

"יש לפרסאוס בעיות," סיפרו לי שתיים מהקשישות החדשות ונכנסו זו לדברי זו. האחת דיברה בקול צורם והשנייה - בקול צלול ועָרֵב: "לאחרונה הלנה מחליפה לו חיתולים!" באותו יום התברר לי שכולם בשכונה כבר שמעו על כך וידעו שזו האמת, כל האמת ורק האמת.

שנים עברו. בבוא עִתָּן עזבו אחיותיו של פרסאוס את העולם הזה וגם הוא, בתורו, עבר לעולם שכולו טוב. "סוף-סוף היא יצאה לחופשי," פֵּרְשׁה באוזניי אחת מנשות הספסל את המצב החדש, כולה מחייכת.

בהמשך נמצאה צוואתו של פרסאוס והתברר שהלנה היא היורשת היחידה שלו. "תדעי לך שהבית והמגרש שהלנה ירשה שווים הרבה מאוד כסף," גילתה לי אחת מנשות הספסל בערב חמים אחד. "את בטח ראית שתלתה שלט על שער החצר שלה, 'תופרת מקבלת תיקונים'." פתאום קולה נעשה קשה: "זה רק סיפור-כיסוי. הלנה הקימה סוכנות שמביאה ארצה נשים יווניות צעירות עבור יוונים מבוגרים שחיים בישראל. היום כבר לא צריך צילומים של הגברים מהתקופה שהיו צעירים. כל מה שצריך זה להיעזר בתוכנת פוטושופ כדי להפוך תמונה של גבר מבוגר לתמונה של בחור צעיר!"

"סתם מעלילים עליי! ברור שאין לי סוכנות להבאת יווניות ארצה," הגיבה הלנה באוזניי בקול רועד. "אני לא רוצה לחשוב על העלילות האלה, בואי נעבור נושא." אז שאלה בקול נינוח יותר: "את קוראת ספרים?" וסיפרה: "אני נהנית לקרוא ספרות ישראלית מקורית וגם שומעת הרצאות בנושא זה באינטרנט."

בהגיעה לגיל המתאים, הצטרפה גם הלנה למועדון הספסל הירוק. היא חזרה ואמרה לקשישות האחרות: "אני תופרת ולא שום דבר אחר. למה אתן מפיצות עליי שמועות, כאילו יש לי סוכנות?" דבריה היו לשווא. הן המשיכו להפיץ את הסיפור ואפילו הוסיפו לו פרטים חדשים.

בינתיים התחילה הלנה להמציא סיפורים על אנשי השכונה ולהפיצם מן הספסל הירוק. "כך יפסיקו לדבר עליי וידברו על אחרים," הסבירה לי בלחש. נשות הספסל חזרו על סיפוריה בכל הזדמנות. למרות זאת, השמועות על הסוכנות להבאת נשים יווניות ארצה המשיכו להתרבות.

כשפגשתי אותה, דיווחתי לה: "שמעתי מנשות הספסל האחרות שהרכילות שלך אי-כו-תית במיוחד. הן ציטטו לי את הסיפורים שהמצאת על אנשי השכונה. לדעתי, הסיפורים האלה מראים על המון דמיון. היית יכולה להיות סופרת!"

"אולי ספרות יפה היא, בין השאר, רכילות עם הילה," השיבה בטון מסביר, שהזכיר לי את מורתי מכתה א'.

כעבור שנה נפגשנו ברחוב. היא דיברה בקצב של סוסים דוהרים: "קיבלתי את ההצעה שלך וכתבתי ספר על חיי. מצאתי הוצאת ספרים והספר שלי יתפרסם בקרוב." היא שתקה רגע, נשמה והמשיכה: "הבעיה שלי היא: איך לגרום לאנשים לקנות את הספר?"

אתמול טלפנה אליי ומשום מה, גמגמה: "הספר נמ-נמכר כבר ב-ב-הרבה עותקים!"

"מה הסוד שלך?" חקרתי אותה.

"אני בוגרת של מועדון הספסל," חזרה לדבר ברהיטות כרגיל. "למדתי מנשות הספסל להמציא סיפורים על מכרים שלי. הולכתי את זה שלב אחד קדימה: המצאתי סיפורים על עצמי וכתבתי אותם בספר שלי. אז עשיתי ערבי-השקה לַסֵּפֶר בכל הארץ. בכל ערב-השקה סיפרתי על עצמי רכילויות שהמצאתי עבור אותו ערב בלבד. זה משך אנשים לקנות את הספר. יש אומרים שהספר וכל הדברים הסותרים שאני אומרת על עצמי בערבי ההשקה השונים מצטרפים יחד למסכת אחת של יצירה. הם אומרים שהמצאתי סוג חדש של יצירה מילולית."

אין לי אישור משום מקור נוסף לַטַּעֲנָה שהלנה נחשבת לממציאת סוג חדש של יצירה מילולית. אולי זה רק עוד סיפור שהיא בדתה על עצמה.

© רונית רברבי

יוני 2022