הפרפר

מבטו רפרף לרגע על פניה ואז עבר לכתמי האור שעל הקיר. הבהרות הזוהרות נעו בכל פעם שהרוח טלטלה את ענפי העץ הסמוכים לחלון.

"אספר לך סיפור," אמרה האישה אפורת-השיער בעודה מקרבת את כיסאה החורק אל מיטתו.

"איזה סיפור?" מלמל, כמעט בלחישה.

קולה הצלול התנגן: "סיפור על פרפר:

פעם היו איש ואישה. לאיש הייתה קרחת, למרות שהיה צעיר. הקרחת הייתה ממוסגרת בשיער שחור. עיניה של האישה, שאף היא הייתה צעירה, היו כחולות כאגם ביום בהיר.

ביום קיץ אחד טיילו השניים בהרים.

'ההרים גבוהים והטרסות צרות,' ציין האיש.

'הפרחים הסגולים והאדומים בולטים על רקע העשב,' השיבה האישה.

שניהם לא אמרו דבר על ריח העשן שהתפשט משריפה רחוקה והגיע אליהם עם הרוח.

כשעמדו על פסגת ההר הגבוה ביותר, הבחין הגבר בפרפר שכנפיו היו מקושטות בעיגולים כתומים ושחורים. הפרפר התעופף בקו אווירי לעבר הפסגה הבאה והאיש מיהר אחריו.

בעודו מתקדם קראה האישה: 'חכה לי! אני לא יכולה לרוץ מהר כמוך!'

'תישארי כאן,' צעק האיש ונאחז בסלע בולט במורד התלול. 'עוד מעט אחזור.'

קולה רעד: 'אני לא רוצה להישאר לבד במקום שומם!'

האיש שתק, התרחק ולבסוף נעלם מעיניה. היא לא ראתה כל אדם או חיה בקרבתה, אך חשה בתנועת הענפים בשיחים הקרובים וקפאה.

כך חיכתה ללא נוע עד שבסוף האיש חזר וציין באגרופים קפוצים: 'איבדתי את הפרפר!' "

האישה הפסיקה לרגע את סיפורה, כיוונה את מבטה אל המיטה ושאלה:

"אתה חושב שאחרי הפגישה הזאת הם נפגשו שוב?"

"לא יודע."

"הם המשיכו להיפגש. עם הזמן התחתנו ונולדו להם ילדים. האיש עבד בבקרים ובשעות הצהריים. אחר הצהריים היה יוצא לֶהָרִים עם רשת פרפרים, אך מעולם לא הצליח ללכוד אפילו פרפר אחד. כשהחשיך היה יורד בשבילים ומבקר את חבריו בלוויית הרשת. הוא היה חוזר הביתה, אל אשתו, רק בשעות הערב המאוחרות. כך זה נמשך שנים. בעצם, הם חיים יחד עד עצם היום הזה."

"מי הם?" הוא שאל.

שֶׁקֶט מילא את החדר. האור בחוץ התעמעם ואתו הטשטשו כתמי האור שעל הקיר. "הגיע הזמן לסגור את התריס," פסקה האישה וקמה ממקומה. אחר כך יצאה מהחדר וחזרה עם חבילה עטופה בנייר ירוק.

"תפתח, זה בשבילך," אמרה וסייעה לו לקרוע את הנייר.

הצליל הצורם של קריעת העטיפה נדם. באחזו בחפץ שנחשף, חש בחספוס המסגרת השחורה, הביט והכריז בקול צרוד: "זה פרפר בתוך פלסטיק שקוף!"

"זה פרפר מדרום אמריקה. תראה איזה כנפיים גדולות יש לו! פעם היה עף גבוה עם הרוח."

הוא התרומם למצב שבין ישיבה לשכיבה ואז הניח לראשו לצנוח לתוך רכות הכרית. אחר כך התבונן בכנפי הפרפר המבריקות בכחולים בהירים וכחולים כהים, כחולים-ירקרקים וכחולים-סגלגלים. מבטו נע בין כנפי הפרפר לבין עיניה הכחולות.

"אתלה את הפרפר על הקיר, מול המיטה שלך. כך תוכל לראות אותו שעות רבות כל יום," אמרה לאיש. "סוף סוף אתה נתקל בפרפר שאינו בורח."

© רונית רברבי

אוגוסט 2022